גילוי אש מערכת גילוי אש תתריע על נוכחות אש. בהתאם לסוג, זה יכול להיות אוטומטי או מופעל באופן ידני, כמו עם גלאי עשן וחום. לחלק מהמערכות יש גם נקודות קריאה ידניות ותחנות משיכה. ללא קשר לסוג, מערכת גילוי אש היא שלב חשוב במניעה ובבלימת שריפה.
יינון
רוב אזעקות העשן למגורים מבוססות יינון, והן משתמשות בכמויות קטנות של חומר רדיואקטיבי כדי לזהות שינויים בזרימת האוויר על פני חיישן. הטכנולוגיה שימושית במיוחד בזיהוי שריפות שנמצאות בשלבים מוקדמים, כמו כאלו שמעליבות או שעדיין לא הגיעו לנקודת ההבזק.
אזעקות יינון נוטות יותר לגרום לאזעקות מטרד וסבירות יותר להיות מושבתות מאשר סוגי אזעקות עשן אחרים. אפילו האגודה הלאומית להגנה מפני אש (NFPA) מכירה בכך שאזעקות פוטו–אלקטריות יעילות יותר בהגנה על בתים מפני שריפה מאשר אזעקות יינון. בנוסף, רוב השריפות הקטלניות נובעות משאיפת עשן, ושני שליש ממקרי המוות הקשורים בשריפה מתרחשים בזמן שאנשים ישנים. אזעקות עשן פוטו–אלקטריות יעילות הרבה יותר במצבים אלה, ומחקר באוניברסיטת טקסס A&M מצא שהן עמדו בביצועים טובים יותר של אזעקות יינון בכל הקטגוריות.
ההבדל הגדול ביותר בין יינון לאזעקות עשן פוטו–אלקטריות טמון ביכולתן לזהות עשן משריפות הנעות במהירות. אזעקות יינון מגיבות לעשן מהר יותר מאשר מכשירים פוטו–אלקטריים. בעוד שמזהרות עשן פוטו–אלקטריות יעילות בזיהוי שריפות הנעות במהירות, הן אינן מגיבות באותה מהירות לשריפות בעלות עשן נמוך. לכן, השימוש בשני סוגי אזעקות האש בבית חיוני להגנה.
סדרת התקן EN 54 לגלאי עשן מתארת את העקרונות והמונחים המשמשים לאורך הסדרה. זה גם מתאר את הפונקציות של אזעקות אש ומערכות גילוי. תקני UL לא עודכנו כדי לשקף הבדלים אלה בהתנהגות. לכן, בעת בחירת גלאי עשן, חשוב לבדוק את הוראות השימוש וההתקנה של היצרן לפני ביצוע הרכישה.
באזעקות עשן יינון, חתיכת חומר רדיואקטיבית קטנה מונחת בין שני לוחות טעונים חשמלית. כאשר האוויר עובר מעל החומר הרדיואקטיבי הזה, הוא מיינן, ויוצר זרם חשמלי בין שני הלוחות. הגלאי הפוטואלקטרי, לעומת זאת, מגיב לשריפות עשן על ידי הפניית אור לתוך תא רגיש לאור.
פוטואלקטרי
גילוי אש פוטואלקטרי הוא אופציה יעילה לגילוי אש בבתים. אזעקה מסוג זה לא רק רגישה יותר לעשן, אלא גם מגיבה לנוכחות אש מהר יותר. גם אזעקות אש פוטו–אלקטריות נמצאו פחות מועדות לאזעקות שווא. בעוד שאזעקות יינון עשויות להיות מהירות יותר מאשר פוטואלקטריות, הן נוטות להיות פחות אמינות.
גם גלאי עשן פוטו–אלקטרי וגם גלאי עשן יינון יעילים בהגנה על הבית שלך, אך עליך לבחור אחד בהתאם לסוג השריפה שאתה מתמודד איתה. באופן כללי, גלאים פוטו–אלקטריים הם הטובים ביותר לזיהוי שריפות קטנות ואיטיות. עם זאת, הם אינם יעילים באותה מידה עבור שריפות שנעות במהירות ובערות. אם יש לכם ספק, תוכלו להתייעץ עם מפקח בנייה מוסמך או מכבי אש שיסייעו לכם לבחור את הגלאי המתאים לביתכם.
גלאים פוטו–אלקטריים פועלים באמצעות אור כדי להאיר את החיישן שלהם. בנוסף, הם משתמשים ברדיואיזוטופים כדי ליינן את האוויר. כתוצאה מכך, חלקיקים בעשן בתוך החדר הפתוח ימשכו את היונים. לאחר מכן, הגלאי יזהה את ההבדל הזה כדי לשלוח אזעקה.
גלאי יינון פועלים על ידי שימוש בחתיכה זעירה של חומר רדיואקטיבי בתא כדי לזהות אש. כאשר מתחילה שריפה, החומר הרדיואקטיבי ישחרר קרינה שתפעיל זרם חשמלי בין הלוחות. גלאי יינון יכולים לזהות שריפות איטיות בלבד ואינם מתאימים לבתים עם מבנים ישנים יותר.
מערכות גילוי אש פוטו–אלקטרי אינן יעילות רק בגילוי אש, אלא הן גם מציעות את היתרון של גילוי עשן מוקדם יותר. כתוצאה מכך, גלאי עשן אלו יכולים להיות בחירה מצוינת עבור בתים ועסקים. הם יכולים גם לעבוד בשילוב עם גלאי עשן יינון בבניינים מסוימים.
אינפרא אדום אינפרא
אדום משתמש בספקטרום האינפרא אדום כדי לזהות אש. לשריפות בבניינים יכולות להיות רמות קרינת IR שונות. לדוגמה, הטמפרטורה של אש בוערת יכולה להשתנות מאוד בין טמפרטורות גבוהות לנמוכות. טווח הגילוי והרגישות של גלאי אש אינפרא אדום תלוי במספר גורמים. הגורם הראשון הוא נוכחות של אדי מים, שיכולים לטשטש אותות זיהוי IR. גורמים נוספים כוללים ערפל וגשם קל, המפחיתים את הרגישות.
זיהוי אש באמצעות תמונות אינפרא אדום הוא חיוני להגנה על רכוש ונפשות. השימוש בטכניקות עיבוד תמונה דיגיטליות יכול לסייע בזיהוי שריפות. תמונות Near–IR משמשות גם להפקת תמונות וידאו של שריפה. לאחר מכן ניתן לנתח תמונות וידאו אלה כדי לזהות נוכחות של להבות.
גורם נוסף שקובע את הביצועים של מערכת גילוי אש אינפרא אדום הוא טווח אורכי הגל שבהם היא משתמשת. חלק מגלאי האינפרא אדום משתמשים במערך של גלאים שחשים את כל הספקטרום. גלאים אלו יעילים במיוחד בגילוי אש בשלבים מוקדמים, כאשר שריפה לא יצרה כמות משמעותית של עשן או גז. יתרה מכך, הם יכולים לזהות את השריפה גם כשהיא עשנה, מה שקשה יותר לזהות בשיטות גילוי אש מסורתיות.
גורם חשוב נוסף שיש לקחת בחשבון בעת בחירת גלאי אינפרא אדום הוא שדה הראייה. חלק מגלאי אינפרא אדום מסונוורים על ידי מים, וגלאי אינפרא אדום אחרים רגישים לאורך גל מסוים. בגלל מגבלות אלו, גלאי אש אינפראולוגי אינם הבחירה היחידה לגילוי שריפה.
יתרה מכך, גלאי אינפרא אדום שעובד היטב בזיהוי שריפה מצריך שימוש במצלמת אינפרא אדום. התמונות נלכדות עם קצב פריימים של 15 הרץ. יש להגדיר את קצב הפריימים גבוה מספיק כדי למנוע החמצה של המעבר בין שני מצבים.
אולטרה
סגול היא טכנולוגיה רבת עוצמה לגילוי אש. יש לו זמן תגובה מהיר של פחות מאלפית שנייה. הוא יכול לזהות להבות במגוון של סביבות וגזים, וניתן להתקין אותו בבנייני מגורים ומסחר כאחד. בהשוואה לסוגים אחרים של מכשירי גילוי אש, גלאי להבות UV רגישים לכמה מאות ננו–וואט בלבד לסנטימטר רבוע. המשמעות היא שהם עלולים לא לזהות שריפה בחללים סגורים או במצבים שבהם האש לא כל כך קרובה.
גלאי אולטרה סגול מזהים קרינת UV משריפות ברגע ההצתה. ההשהיה הקצרה בין הגילוי לתחילת השריפה עוזרת למזער אזעקות שווא. מקורות UV אחרים, כגון אור שמש, ריתוך קשת וברקים, יכולים גם הם להפעיל אזעקות שווא. בשל כך, עדיף להשתמש בגלאי UV בסביבה פנימית מוגנת.
לחלק מהמכשירים לגילוי אש יש חיישנים המזהים קרינת UV וקרוב לקרינת IR. גלאים אלו יכולים להבדיל בין סוגים שונים של להבות ויכולים לזהות גופרית ושאר סוגי אש. בנוסף, גלאי להבה רבים כוללים כיום גלאי פס UV–C. לחלק מגלאי האש יש חיישנים מרובים, מה שהופך אותם ליעילים יותר.
העין האנושית חווה אש כלהבות גלויות, צהובות–אדומות. עם זאת, שריפות פולטות הרבה פחות אנרגיית UV מאשר קרינת אינפרא אדום. ללהבות יש גם רצועות חתימה אופייניות, המועילות להבדלה בינן לבין קרינת רקע. תכונה זו של חתימת הלהבה מאפשרת זיהוי מדויק יותר.
בעוד שגלאי IR בלבד יעילים בגילוי אש, הם עשויים להיות רגישים לאזעקות שווא. הם יכולים להיות מושפעים ממספר גורמים, כולל סרט שמן על החלון ותרכובות אורגניות בסביבה. גורמים אלו יכולים להשפיע על זמן הזיהוי ולגרום לאזעקות שווא.
